השימוש בעדויות שבעל פה במחקר ההיסטורי

במסמכים ובדוחות , ולהאיר כמה מן המקורות הכתובים באור חדש . עדויותיהם של השורדים מרחיבות את התמונה ופותחות צוהר להיבטים האנושיים של המלחמה , שאינם מתגלים מן הדיווחים היבשים והקצרים שבארכיונים הצבאיים . כתיבת ההיסטוריה של המלחמה מתוך התעלמות מן הקולות האלה מחמיצה נקודת מבט חשובה על קורותיהם של הפלסטינים . ויתור עליהם משמעו הצגת ההתרחשויות באופן חד - צדדי וחלקי ; פירוש הדבר התעלמות מקולם של הקורבנות והוצאתם אל מחוץ להיסטוריה . רוב השורדים , במיוחד הכפריים שבהם , לא ידעו קרוא וכתוב ולא כתבו יומנים או זיכרונות . לכן , עדויותיהם האישיות על האירועים הטראומתיים שחוו בשנת 1948 ולאחריה הן המקור העיקרי למידע על האירועים מנקודת מבטם . בלעדיהן , הפלסטינים במחקר ההיסטורי נותרים בגדר אובייקט . לא כל השורדים מוכנים לדבר , לשתף אחרים בסודותיהם הכמוסים . אך אלה הבוחרים לעשות כן מוסיפים למקורות הכתובים את זווית הראייה של הקורבן ואת הממד האישי והאנושי - ממד החסר בתעודות ארכיוניות , בנרטיבים הלאומיים ובזיכרונם של המנצחים . אמנם הזיכרון עלול לתעתע ובכתיבת היסטוריה ראוי להתייחס אליו במשנה זהירות , ובוודאי נח...  To the book