מדיניות של טיהור אתני

טרנספר של הערבים משטחי הארץ אל המדינות הערביות השכנות הפך למטרה מוצהרת מאז דוח ועדת פיל בשנת . 1937 תוכנית האופנסיבה היהודית ( תוכנית ד ' ) , שיצאה לפועל באפריל , 1948 הייתה חוליה חשובה בתכנון עקירת הפלסטינים , אך רבים מהכלים להשגת המטרה שימשו לפניה והוסיפו לשמש גם לאחר המלחמה . היום שוררת הסכמה שבמקרים רבים קשה להבחין בין גירוש ובין בריחה , וגם כשידוע שהיה גירוש לא תמיד ברור מי נתן את ההוראה . כמו כן קשה לקבוע אם הייתה הנחיה כוללת - גם אם לא כתובה - לגרש את הפלסטינים במהלך המלחמה . מדיניות הטיהור האתני נרחבת ומורכבת הרבה יותר מתוכנית כתובה כלשהי . יש הטוענים שהיו הנחיות מפורשות לגירוש במקומות מסוימים , אולם הן היו מצומצמות , ויש הטוענים שבשל העמימות , בכל אזור נהגו הקצינים , החיילים והאזרחים על דעת עצמם . יש המייחסים את ההבדלים במדיניות שננקטה בכל אזור לעמדות המפקדים בשטח , ויש הטוענים שההבדלים הללו קשורים בין השאר לשיקולים פוליטיים וצבאיים רחבים . בקרב ההיסטוריונים החדשים יש תמימות דעים שישראל ביצעה מעשי טבח וגירוש במהלך 1948 כדי להיפטר ככל האפשר מערבים שחיו בתחומה . השגת רוב . 3 ברא...  To the book