|
|
כמו בילדותי בבית הספר , גם בהיותי סטודנט להיסטוריה נחשפתי בעיקר לסיפור הציוני . אולי משום שלמדתי להיות שורד , לא הצלבתי את הידע האישי עם הידע ההיסטורי . בשנות השבעים של המאה הקודמת , גם בשיעורים שעסקו בפלסטינים ובסכסוך הערבי - ישראלי לא נמצא ייצוג למאורעות כפי שסופרו בבית אבא . ההדחקה וההכחשה של מעשי הטבח והגירוש שעשו חיילי ישראל , ושל חלקה ואחריותה של ישראל בעקירת הפלסטינים ממולדתם ובמניעת שיבתם , היו כמעט מוחלטות . אפילו כשהייתי תלמיד לתואר שלישי , עדיין חששתי להעמיד את סיפורי בית אבא לדיון ציבורי , פן יבולע לי בהיותי חוקר צעיר . התמקדתי , כמו רוב השורדים , בהווה ובעתיד והמשכתי לגנוז את סיפורי העבר . חזרתי לנושא זה רק בשנת : 1998 המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש ז " ל , אשר שמע מפי את סיפור גלות משפחתי ושיבתה , עודד אותי להעלותו על הכתב כדי לפרסמו בכתב העת אל כרמל שבעריכתו . הסאגה המשפחתית שלי תוארה אפוא ברובה במאמר שפרסמתי בגיליון מיוחד של כתב העת לרגל יום הזיכרון החמישים לנכבה . ניגשתי לכתיבת ספר זה על תולדות הערבים בגליל בעשור הראשון להקמת המדינה בדחילו ורחימו . האסון הלאומי , מעשה יד...
To the book |
|
|