אנחנו והיהודים

בשנות ילדותי , היהודים היו בעבורי ישות דמיונית . גדלתי בכפר גלילי , וטרם ביקרתי ביישוב יהודי כלשהו . גם אנשי הממשל הצבאי , אשר ישבו בבניין משטרה מנדטורי בחלקו המזרחי של הכפר , היו מחוץ למרחב המחיה של בני גילי . אך עוד בטרם פגשתי יהודים כלשהם , התמונה שהצטיירה בתודעתי הייתה אמביוולנטית : אף על פי שהיינו קורבנות של מעשי זוועה מצד יהודים , לא כל היהודים היו אויבים רעי לב ולא כל הערבים היו גיבורים או קורבנות תמימים . לצד הסיפורים על הטבח והגירוש - שכאמור התוודעתי אליהם ב - , 1958 השנה שבה נפקחו עיניי ונודע לי על גורלה של משפחתי בנכבה הפלסטינית - שמעתי על יהודים שניסו לעזור לבני הכפר ולמנוע את המשך הטבח ומעשי נקמה אחרים . אחד מהם היה חיים אורבך ( " אבו זאב " ) , שהיה ידיד של קרוב משפחתנו אבו אל - סעיד מזמן שעבדו יחד במחנה צבאי בריטי ליד עכו . אורבך הזדמן לכפר בזמן הטבח , והתקומם נגד הפגיעה באנשים חפים מפשע שבוע לאחר כניעת הכפר . הוא התערב מיד והביא להפסקת ההוצאות להורג . באותה העת הגיע לכפר גם משתף הפעולה שפיק אבו עבדו , כדי לבקר את קרובי משפחתו אשר הפכו לפליטים במג 'ד אל - כרום , ופעל גם ה...  To the book