בראשית היה הסיפור

חילווה שליד צידון . במחנה כבר שהו קרובי משפחה שלנו . כעבור שנתיים החליט אבי לחזור אל כפר מולדתנו . לימים התברר לי שבמהלך השנתיים האלה הוא ביקר בכפר , במסע רגלי , כמה פעמים . סבתי ודודותיי אשר נותרו בכפר , ושאצלן הפקיד את כל חסכונותיו , החביאו אותו בביתן . כשהוחלט לשוב אמי הייתה בחודשי היריון מתקדמים . את מסע השיבה הלילי עשינו כאמור בסירות דייגים . הסירות , שעל סיפונן היו כמה משפחות , יצאו מנמל צור לעבר חוף שבי ציון . כשגדלתי נודע לי שהראשון מבני מג ' ד אל - כרום שהוצא להורג היה בעלה של סבתי זהרה , אבו מעיוף . סבתא זהרה כונתה בפי בני הכפר " אל - ג ' אעונייה " , שכן מוצאה היה מהכפר ג ' אעונה ( ראש פינה ) . סבתא חיה בגפה בחושה , מבנה ישן סמוך לביתו של דודי אחמד . שלא כאבי , אשר הראה נכונות רבה לדבר על הטבח בכפר , על הגירוש ממנו ועל השיבה אליו , הניסיונות לדובב את סבתי עלו בתוהו . כאשר שאלתי אותה על אותם ימים היא הסיחה את דעתי בעזרת ממתק או שוקולד , או בהצעה לטפס על עץ התאנה שבפתח הבית ולקטוף את פרותיו . אך את פרטי הסיפור שסבתא ניסתה לחסוך ממני , ואולי בעיקר מעצמה , כבר השלמתי בבית . בצעיר...  To the book