|
|
מעשה ברבי עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות ופגע באדם אחד ערום ושחור כפחם . והיה טעון על ראשו עצים הרבה . והיה רץ בהם כסוס . גזר עליו רבי עקיבא ועמדוהו ואמר לו : מה העבודה קשה כזו ? אם עבד ואדונך קשה , אלך ואפרוק אותך מידו . ואם עני אתה אני מעשירך . אמר לו : מבקש ממך שאל תעכבני שמא ירגזו הממונים עלי . ואמר לו רבי עקיבא : מי אתה ומה מעשיך ? אמר לו : מת אני . בכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהן . אמר לו : ומה היתה מלאכתך בעולם שהלכת ממנו ? אמר לו : גבאי מס הייתי , מראשי עמי , והייתי נושא פנים לעשירים ומצער לעניים . אמר לו : כלום שמעת מהממונים עליך אם יש תקוה לפורענתך ? אמר לו : שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות , שאילו היה לו בן לאותו עני , שיהיה עומד בצבור ואומר קדיש , והקהל יענו אמן , יהא שמיה רבא מברך , יתירו אותו מן הפורענות . אבל העני הזה לא הניח בן זכר , אלא הניח אשתו מעוברת , ואין אנו יודעים אם תלד זכר או נקבה . ואם תלד זכר , מי מלמדו תורה , שאין לעני הזה אוהב בעולם . באותה שעה קבל עליו רבי עקיבא לחפש אחריו , אם ילדה אשת האיש ההוא זכר , כדי ללמדו תורה ולהעמידו לפני הציבור ...
To the book |
|
|