|
|
של תארים הן בכל זאת תארים , כפי שהוא טוען מנימוקים פונקציונליים , ואם העדרים הם תארים , אף אם אינם בגדר חלקים , הם נגועים באותה בעיה . הרמב " ם מבהיר בעיה זו יותר במפורש בפרק א : ס . הוא מתחיל בחזרה על כך שכל תוארי החיוב המיוחסים לאלוהים הם רב - משמעיים בתוכנם . אנו יכולים לייחס ידיעה לאלוהים אולם “ הוא יודע בידיעה שאינה כמו ידיעתנו " . עבור הרמב " ם , כפי שאמרנו , אין זה רק הבדל מטפיזי כי אם גם הבדל סמנטי . המשמעות של “ יודע " , כשהוא מוחל על אלוהים שונה ממשמעותו כשהוא מוחל על בני אדם . לכן במובן האנושי של “ ידיעה " לאלוהים אין ידיעה , וכבר בכך , אומר הרמב " ם , “ בהכרח הבאת שלילות " , כלומר שלילת התוכן . אך גרוע מכך : שום יתרון לא צמח לנו מכך שהודינו בטיבו הרב - משמעי והבלתי ידוע של התוכן האלוהי של הנשוא . וממשיך הרמב " ם : [ בהכרח הבאת שלילות ] ולא עמדת על אמתת תואר עצמות , אלא הגעת לידי ריבוי ולידי האמונה שהוא עצמות כלשהי בעלת תארים בלתי ידועים . שכן מתארים אלה אשר אתה טוען לייחס לו על דרך החיוב אתה שולל את הדמיות לתארים הידועים בינינו ומכאן שאין הם ממינם ואז יביא אותך ייחוס תארים ...
To the book |
|
|