|
|
הייתי ילד יחיד לאמי . אחי ואחותי מצד אבי היו מבוגרים ממני בשנים רבות . למעשה גדלתי לבד עם הוריי , וכבן יחיד זכיתי בפינוק ( בעיקר מצד אמי ) אך גם ניטעה בי חווית בדידות מוקדמת מאוד . אני זוכר היטב שעות רבות של משחק שקט בקוביות , לבדי ועם עצמי . היה זה זמן של שקיעה בדמיונות . הרביתי לדמיין גם בשכבי במיטה לפני השינה , בשעת טיול ברגל , או ברכיבה על אופניים , כמעט תמיד לבד . למרות ההתנסות והמורגלות האלו בבדידות ( ובשעמום ) לא פסחו עליי פחדים וחרדות , פן אשאר לגמרי לבדי , ללא הוריי . מוצאי היהודי תרם אף הוא לתחושת בדידות . בארץ מולדתי ( גרמניה , בשנות השלושים של המאה שעברה ) הרגשתי כבר בגיל צעיר שאני שונה , אחר , כלומר – יהודי . היו עוד ילדים יהודים בסביבה , וכאשר שיחקתי איתם לא חשתי שונה או בודד , אבל ידעתי שבמקומות מסוימים עדיף לשמור את יהדותי בסוד . המצב התהפך כאשר עליתי ארצה , בגיל שבע . כאן היו כולם יהודים , אבל אני הייתי העולה החדש מגרמניה ( ה ' יקה ' ) . לא דיברתי עברית , והרגשתי זר ובודד ; בחודשים הראשונים בבית הספר היסודי לא יכולתי לדבר עם ילדים אחרים , קראתי לאט מאד והבנתי רק חלק מה...
To the book |
|
|