ח. צידוק הדין

האמונה באל ובצדקת דרכו מעניקה תעצומות נפש לבני האדם להתמודד עם תהפוכות הגורל , עם אסונות אישיים ולאומיים גם יחד . שאלתו הרטורית של אברהם , " השופט כל הארץ לא יעשה משפט " ( בראשית יח , כה ) , המניחה כי ברור כי יעשה משפט וברור שמשפטו יהא משפט צדק , מבטאת היטב את התפיסה הרווחת במקרא על ספריו וסוגותיו - מן ההיסטוריוגרפיה ועד הנבואה , ומן המזמורים ועד ספרות החכמה . טראומת החורבן חייבה תגובה במסגרת האמונה בעיקרון השכר והעונש ובצדקת האל . האסון לא נפל על עם ישראל כך סתם , ואף לא בשל חולשתו : אלוהים הוא שהעניש אותו , ומכאן גם יסוד התקוה : מי שכעס והעניש יוכל גם לסלוח ולהשיב עטרה ליושנה , במיוחד אם יפיק העם לקח וישוב בתשובה . מתברר שבכל חמש הקינות שבמגילת איכה ניתן ביטוי לנושא צידוק הדין , שבבסיסו , כאמור , הכרה בחטא ובצדקת העונש . בקינה הראשונה מתאר המקונן את עליבותה של העיר המואנשת , ואז מגלה את אוזננו ואומר : " כי ה ' הוגה ( = העציב ) על רוב פשעיה" ( פסוק ה ) , ושוב הוא מזכירנו : " חטא חטאה ירושלים על כן לנידה היתה " ( פסוק ח ) . והנה , אין דומה אמירה בגוף שלישי לאמירה בגוף ראשון , לדבריה של...  To the book