|
|
אנחנו כמו העכביש . אנחנו טווים את חיינו ואז הולכים בתלם שטווינו . אנחנו כמו החולם שחולם ואז חי את החלום . זה נכון לגבי כל העולם . [ האופנישדות ] כשהתחלנו לא היה בכלל א י נ ל נ ד א מ פ י י ר , לא היה כלום . פשוט נתקלתי בלורה דרן ברחוב וגיליתי שהיא השכנה החדשה שלי . לא ראיתי אותה המון זמן והיא מיד אמרה : " דיוויד , אנחנו חייבים לעבוד שוב על משהו יחד . " ואני אמרתי : " בהחלט . אולי אני אכתוב בשבילך משהו ואז נעלה את זה באופן ניסיוני לאינטרנט , " והיא אמרה " טוב . " אז כתבתי מונולוג של 14 עמודים ולורה למדה אותם בעל – פה ועשינו טייק של 70 דקות . והיא הייתה פשוט פנומנלית . לא יכולתי לשחרר את זה לאינטרנט , כי זה פשוט היה טוב מדי , וזה שיגע אותי , כי היה בזה משהו שהחזיק סוד שדרש עוד . הרהרתי בזה לא מעט ואז נולד עוד משהו וזה הוביל לעוד סצנה . אבל לא הצלחתי בשום דרך להבין מה זה , ולא היה בזה כל היגיון . ואז נולדה סצנה נוספת שהייתה ממש רחוקה משתי הראשונות , אבל הרי גם שתי הראשונות היו די רחוקות זו מזו . יום אחד התכוננו לצלם סצנה בשם " הבית הקטן " שהמשתתפים בה היו לורה דרן וחבר שלי קריסטוף מכראזאק ...
To the book |
|
|