|
|
צילמתי פרסומת ברומא ועבדתי עם שני אנשים שעבדו בעבר עם פליני . הוא היה מאושפז בבית – חולים בצפון איטליה , אבל שמענו שמעבירים אותו לרומא . " אתם חושבים שתהיה אפשרות לקפוץ להגיד לו שלום ? " שאלתי אותם , והם אמרו שינסו לארגן את זה . הייתה קביעה ליום חמישי , אך היא נדחתה ליום שישי בערב . השעה הייתה בערך שש בערב קיץ נעים וחמים . שניים מאיתנו נכנסו לחדר , והיה שם עוד אדם שאחד מחברי הכיר והוא ניגש לדבר איתו . פליני ישב על כיסא – גלגלים קטן , ממוקם בין שתי מיטות , והוא הזמין אותי לשבת לצדו . הוא הניח את הזרוע שלי בחיקו ודיברנו כחצי שעה . אני לא חושב ששאלתי אותו הרבה . רק הקשבתי . הוא דיבר על הזמנים ההם – איך קרו דברים . הוא סיפר סיפורים . מאוד נהניתי לשבת קרוב אליו . ואז הגיע הרגע שהיינו צריכים ללכת . זה היה ביום שישי בלילה וביום ראשון הוא איבד את ההכרה וכבר לא יצא מזה .
To the book |
|
|