לוס אנג׳לס (אל.איי.)

עברתי ללוס אנג׳לס מפילדלפיה , בה ביליתי ארבע שנים כסטודנט באקדמיה לאמנות . פילדלפיה ידועה כעיר שיש בה " אהבת אחים " , אבל בתקופה שגרתי בה לא הייתה שם הרבה אהבה וגם לא אחוות אחים . זה היה סתם " חור " נידח . הגעתי לאל . איי . בלילה , כך שרק למחרת בבוקר , כשיצאתי מדירתי הקטנה בשדרות סנט וינסנט – ראיתי לראשונה את האור שלה . וזה ריגש את נשמתי . אני מרגיש בר מזל לחיות באור כזה . אני אוהב את אל . איי . אני יודע שהרבה אנשים תופסים אותה כמרחבים אינסופיים של אותו דבר , אבל כששוהים בה מספיק זמן , מבחינים שלכל אזור יש את האווירה המיוחדת שלו . מה גם שתור הזהב של הקולנוע עדיין חי בה לגמרי , עם ריח היסמין בלילות ומזג האוויר הנפלא . והאור מעניק השראה ואנרגיה . זה אור לא קשה , אלא בהיר ורך , אפילו כשערפיח מרחף מעל . זה ממלא אותי בהרגשה שכל האפשרויות פרושות בפני . אני אפילו לא יודע למה . האור בה שונה ממקומות אחרים בעולם . האור בפילדלפיה למשל , אפילו בקיץ , לא מתקרב לבהירות הזו . האור הזה הוא שהביא את כולם לאל . איי . לעשות סרטים בימים הראשונים של הקולנוע . ועדיין בוהק בה היופי .  To the book