מבוא

רבים רואים במתח שבין דת למדינה את סוגיית היסוד המפרה את הוויכוח הישראלי באשר למפגש בין יהדות למדינה . זו הייתה שנים רבות התפיסה השכיחה שהזינה את השיחה הישראלית בפוליטיקה , בתקשורת , בארגונים החברתיים , במוסדות החינוך וגם בבתי המשפט ובאקדמיה . באספקלריה זו הוקדשה תשומת הלב בעיקר לדיון על מקומה הראוי של הדת במדינה ועל המגבלות שיש לשים עליה . התעוררו שאלות על תקצוב שירותי הדת , מקומם של הסדרים דתיים בחקיקה , חופש הפעולה של הדת במרחב הציבורי , כפייה דתית ואנטי – דתית וכיוצא באלה . ואולם היום ברור כי המפגש בין המחנות הרעיוניים היהודיים העיקריים בישראל ובין המדינה מציב — נוסף על האתגר הקלסי של דת ומדינה — גם אתגרים נוספים , רחבים יותר ואולי גם עמוקים יותר . אחדים מהם אפשר לתרגם גם כן לשפה של דת ומדינה ( על ידי הרחבת ההגדרה של דת מעבר למערכת של שמירת מצוות או על ידי הרחבה של הגדרת התחולה של מצוות הדת ) , אך דומה שההקשר הנכון והעיקרי של הדיון באתגרים הנוספים חורג מדרך הטיעון הקלסית של המתדיינים בנושאים של דת ומדינה — בענפי הדעת של המשפט , מדעי המדינה והפוליטיקה — והוא מתפשט אל תחום שאפשר לכנות...  To the book