תודות

אין בספר זה מרשם פלאים לתיקון החינוך או החברה בישראל , אבל יש כאן מבט מפוכח וכאוב על נושאים כמו צדק , שוויון , הפרטה ולימודי ליבה , ובחינה של הפער בין הרצון הכללי לשפר את החינוך בישראל לבין רצונו הפרטי של כל אזרח לדאוג לעצמו ולילדיו – גם על חשבון אחרים . בעולם כל כך תחרותי , הרצון להבטיח חינוך טוב יותר לכולם מתנגש עם הרצון לנצח את כולם , ובהתנגשות זו טמון חלק ניכר מחוסר היכולת לצמצם פערים ולהבטיח שוויון הזדמנויות . חינוך נע במהלכים אטיים וחסרי הוד , פירותיו מבשילים בהדרגה והשפעתו מצטברת וניכרת רק לאחר שנים רבות . היחס בין ההשקעה לתוצאה הוא כמעט תמיד מקור לאכזבה , ובכל זאת – הערגה לשינוי גואל אינה מרפה מאיתנו והציבור ממשיך לחפש אחר התמורה הגדולה . במי מפחד משוויון בוחנת פרופ ' יולי תמיר את הקשר בין הצלחה לכישלון באורח חדשני , הקורא תיגר על חלק מהחשיבה החברתית שלנו ועל הנחות היסוד הפוליטיות והארגוניות שאנו אוחזים בהן . בבהירות וביסודיות , תוך מחשבה רחבה ומעמיקה על הקשרים שבין מסגרות החינוך המוסדרות לבין תהליכים פוליטיים – מקומיים וגלובליים – גורסת פרופ ' תמיר כי חלק נכבד מהקשיים החינוכיי...  To the book