מורה נהדרת

כשהייתי חוזרת מבית הספר עייפה , משועממת וחסרת סבלנות - וכמו ילדים רבים אחרים עונה לשאלה : איך היה בבית הספר ? במילה אחת - " משעמם ! " - היתה אמי שולחת אלי מבט עצוב ושוקעת בזיכרונות . לנו בבית חינוך לילדי עובדים , היתה אומרת , היתה חוויה חינוכית אחרת לגמרי . אז היו עולים בה געגועים לצריף העלוב שלמדה בו , למים שהיו מציפים אותו בימי הגשמים ולחום הכבד בקיץ , לשולחנות העץ השבורים ולכיסאות שבנו בעצמם . " היינו מבשלים לעצמנו , עובדים בגינת הירק והולכים לטייל על שפת ימה של תל אביב , שהיתה יפה וקטנה מאוד . " מה למדתם ? קראנו שירה , למדנו ספרות , אהבת הארץ ועברית כמובן . והיה המורה המיתולוגי אליעזר שמאלי , שעיצב את חיי תלמידיו והאפיל על כל המורים האחרים . " פעם , " היתה אמא שלי מסכמת , " פעם היתה כאן ארץ אחרת . " כמעט בכל דיון על רמת המורים בישראל נשמע טון של געגוע - פעם היה כאן טוב יותר . אלא שכאמור , בתחום החינוך , כמו בתחומי חיים אחרים , השאיפה לחדש ימינו כקדם היא אידאליזציה של העבר שאין לה בסיס עובדתי . כותבי הזיכרונות , רובם בני האליטות המייסדות , מכתיבים את אופי הגעגוע . היה להם חלום שנשחק...  To the book