|
|
בתקופת המנדט מונו השופטים בארץ על ידי הרשות המבצעת . עם קום המדינה נשמרה השיטה , ופקודת בתי המשפט ( הוראות מעבר ) הקנתה לשר המשפטים את הסמכות למנות שופטים , כפוף לכך שנקבע כי שופטי בית המשפט העליון יתמנו על ידי הממשלה הזמנית - על פי הצעת שר המשפטים ובאישור מועצת המדינה הזמנית ( שסמכויותיה עברו לכנסת ) . בשלב הראשון , ביולי , 1948 מונו חמישה שופטים . לכאורה , אחד מהם היה אמור להיות שופט בית המשפט העליון המנדטורי היהודי היחיד , גד פרומקין , אך הדבר לא קרה . ולא רק שבכיר השופטים היהודים לא קיבל את תפקיד נשיא בית המשפט העליון הישראלי , הוא לא זכה כלל להימנות בין שופטיו . פרומקין היה בין הישראלים הבודדים שסיימו את חוק לימודי המשפטים באיסטנבול בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה . הוא היה משפטן מעולה , בעל השכלה רחבה , ושלט בערבית , בטורקית ובכמה שפות אירופיות . בתקופת המנדט הוא היה מעורה בחיים הציבוריים בארץ , ומבחינת רמתו לא היה כל ספק שהוא מתאים לכהן בעליון . ואולם , אף שבן - גוריון תמך במינויו , שר המשפטים פנחס רוזן התנגד לכך בתוקף , ועמדה דומה נקט משה זמורה , מועמדו של רוזן לתפקיד נשיא הע...
To the book |
|
|