המשפט של אליעזר בן - יהודה

אליעזר בן - יהודה , האיש שהפך במו פיו ועיקשותו את השפה העברית לשפת יום - יום וללשון השלטת בארץ , עלה ארצה ב . 1881 - הוא עבד תחילה בעיתונו של דב ישראל פרומקין , חבצלת , ואז הקים את הצבי והפך לעורכו . לאחר שאשתו הראשונה , דבורה , נפטרה משחפת , עלתה לארץ אחותה הצעירה ביילה , יחד עם אביהן , שלמה נפתלי הרץ יונאס . לפי דרישתו של בן - יהודה הוחלף שמה של ביילה , ובמקומו נבחר שם עברי למהדרין : חמדה . היא תפסה את מקומה של אחותה , נישאה לגיס הּ , והפכה לעיתונאית וסופרת בזכות עצמה ולדמות מרכזית במאבק על הנחלת העברית . כשנה לאחר הנישואין התחוללה דרמה בחיי המשפחה . בן - יהודה נהג לפרסם בעיתונו רשימות פרי עטו של חותנו יונאס , וב 24 - בנובמבר , 1893 לקראת חג החנוכה , התפרסם מאמר כזה בשם " מצוות צריכות כוונה " . הכותרת נשענה על כלל מהדין העברי , שמשמעותו היא כי אין די בכך שאדם עושה מעשה המהווה מצווה כדי שייחשב כמי שקיים את המצווה , אלא עליו לעשות את המעשה מתוך כוונה לקיים את המצווה . כלומר , מי שמדליק נרות בחנוכה שלא בהקשר לחג , אלא , למשל , לשם שעשוע , אינו נחשב כמי שקיים מצוות הדלקת נרות החג ( זוהי ת...  To the book