ההתפתחות בים

להתפתחות בים יש כמה מאפיינים ייחודיים . ראשית , מאז מלחמת העולם השנייה אין לנו מערכות ימיות גדולות וקרבות ימיים קלאסיים . היה מספר זעום של אירועים ימיים ספורדיים במלחמת הודו - פקיסטן ב , 1971 - או במלחמת פוקלנד ב , 1982 - אך למעשה , רק קרבות הטילים במלחמת יום הכיפורים , בין ספינות הטילים של חיל הים הישראלי לבין חילות הים של סוריה ומצרים , מהווים קרב ימי מייצג , בין יריבים שלפחות תיאורטית אפשר לראותם כשווי יכולת בכל קרב נתון . שנית , תכליתה האסטרטגית של הזרוע הימית עברה מאז מלחמת העולם השנייה טרנספורמציה אטית , אך משמעותית ביותר . המסד הקלאסי כפי שנוסח בידי התיאורטיקנים של האסטרטגיה הימית , כמו מאהאן ( A . T . Mahan ) וקורבט ( , ( J . S . Corbett נגזר מתמונת עולם של סוף המאה התשע - עשרה והעידן הקולוניאלי . תפיסות אלה , בחלקן הגדול , נותרו רלוונטיות עד תום מלחמת העולם השנייה , אך מאז חלו שינויים כה עמוקים בסביבה האסטרטגית , שקשה לראות מה יכולה להיות תרומתן לבעיות שמולן אנו ניצבים בהווה . מצד אחד הפך הממד הימי ל " פוליסת ביטוח " לאומית , עם הפיכת צי הצוללות של המעצמות למערך גרעיני בשנות ה...  To the book