סוף המחזה

והכחשנו אותה . וכך אנחנו יודעים שהדרמה הסתיימה . היא מסתיימת כשהנסתר נחשף ואנחנו הופכים לשלם , כי אנחנו זוכרים – אנחנו זוכרים מתי נסער העולם . אנחנו זוכרים את הופעתו של ‘ הדבר החדש ’ שהוציא מאיזון את העולם שפעם חשבנו שהוא מתפקד כראוי . אנחנו זוכרים את המאמצים ההולכים וגוברים של הגיבור והגיבורה ( שמייצגים רק אותנו ) לחשוף שוב את האמת ולהשיב לנו ( לקהל ) את השקט . ובדרמה טובה אנחנו זוכרים איך כל ניסיון ( כל מערכה ) נראה כהצעה לפתרון , ואיך חקרנו את זה מוקסמים , וכמה התאכזבנו ( אנחנו והגיבור ) כשגילינו שטעינו , עד ש : בסוף המחזה , כשנראה כאילו מיצינו את כל ערוצי החקירה האפשריים , כשנותרנו נטולי מפלט ומשאבים ( או שכך זה נראה ) , כשהיינו כמעט חסרי אונים , הכול הפך לשלם . השלם נוצר כשהאמת יצאה לאור . ואז , באותו רגע , במחזה שכתוב היטב ( ואולי גם בחיים שאנחנו בוחנים בכנות ) , נבין שמה שנראה מקרי היה הכרחי , נקבל את הדפוס שהאישיות שלנו מכתיבה לנו , נהיה חופשיים להיאנח או להתאבל . ואז נוכל ללכת הביתה . חלק גדול מחיינו הציבוריים מצטייר כתחרות שקרים : בתי המשפט , פוליטיקה , פרסום , חינוך , בידור ...  To the book