במקרים כאלה המת מועלה – או מועמד לעלות – לדרגת אל . היום , כמו ברומא העתיקה , כשכל נתיבי ההצלחה כבר הושגו וכל הפרסים נקטפו , הפרס האחרון הוא אשליית האלוהות . אותה האדרה משרתת את האגו לא רק של העליונים אלא גם של הנחותים . אם הבוחרים - צופים - מעריצים הנם הכרח – ולו רק בשל שותפותם לדבר עבירה – לפעולת ההאלהה , האין זה עושה אותם גדולים מאלוהים ? אנחנו מזהים את החיפוש אחר אלוהות בחיבה לרעיונות כמו גלגול נשמות ו״תקשור ” – בזה ובזה חשיבה הולמת מביסה מוות , אותו ענין משפיל שהלא – נבחרים מועדים לו לרוע מזלם . האנטי – סטרטפורדיאנים טוענים ששייקספיר לא כתב את המחזות של שייקספיר – זה היה בחור אחר עם אותו שם , או עם שם אחר . בכך הם הופכים את המשוואה המגלומנית על פיה ונהיים לא הנבחר , אלא עליונים על הנבחר . כתיבת המחזות של שייקספיר נבצרה מהם בגלל בעיית זמנים מצערת , וכמו בהזיה של כמעט כל עורך הם עוטים את גלימת הבורא , משגרים את היוצר ( בשמו הכוזב ) לתהום הנשייה , ונפנים אל ההמון המתרפס בתמורה לעלילות התגלית והחוכמה שלהם – כל כך הרבה יותר רציני ואינטלקטואלי מעבודתו המרושלת בהכרח של הכותב . בכך , האנט...
To the book