[ג] "אמריקה מחליאה אותי!” לאומנות, גזע, מגדר והיסטריה

כל ייצוג נשען על הנכחה – של מה שאינו נוכח וכו ’ ... מכאן ההנחה – השלום הנצחי כבר כאן – אלוהים שוכן בקרבנו – אמריקה נמצאת כאן ובשום מקום – תור הזהב בשער – הננו מכשפים – הננו מוסריים וכו ’ . – נובאליס , ע י ו נ י ם ב פ י כ ט ה ( Fichte Studien ) בפרק זה אני מבקש להתמקד באיזדורה דנקן , ולבחון דרכה את החשיבות התרבותית שנודעה למחול בראשית המאה העשרים כצורה אפשרית לגילום בגוף של רעיונות פוליטיים ולאומיים . כהקדמה לדיון בדנקן , אנסה לשחזר כמה מן המוסכמות הביקורתיות שצמחו מתוך השיח ומתוך האידיאולוגיה של המחול המודרני , ותרמו בהמשך לעיצובם . על סמך עיון בטקסטים של החסידים הראשונים של המחול המודרני בארצות הברית , אטען כי בראשית המאה העשרים בא לעולם סדר אסתטי חדש המייעד לכוריאוגרפיה תפקיד מרכזי – למעשה תפקיד מפתח – כצורת האמנות המועדפת על מה שאפשר לכנות תרבות " פוסט – אוריינית ” ( . ( postliterate המטרה תהיה אפוא , לא רק להתקדם על הרצף האסתטי , מדיון בכוריאוגרפיה חברתית לדיון במחול במובן אסתטי יותר , אלא גם להפנות זרקור לרגע מסוים כשהשדה האסתטי קנה לעצמו עמדה ייחודית בפתרון בעיות מסוימות של ייצוג...  To the book