[ב] אל פטיפה קדימה צעד

" אתה מגלה , ” אמר ג׳ורג׳ בלנשין , " שמה שנשאר לך זה רק הדברים החיוניים . אתה מגלה שמה שאתה עושה זה בעצם פטיפה . ” פטיפה מחוזק , מורחב , נקי מכל דבר שאינו חיוני ומוגש עם הדגשים של אמריקה המודרנית . אותו " בלט – איבניץ׳ ” שתוכנן לראשונה ב – , 1953 היה בסופו של דבר . Agon כש - Agon הועלה לראשונה ב – 1957 הוא נתפס כעבודה עכשווית מרשימה – דחוס אך חסכני , כמו המוזיקה של סטרווינסקי . בלי תלבושות מהודרות , אלא רק עם בגדי אימון בשחור – לבן . בלי שומן עודף בגופי הרקדנים , בלי שומן עודף בצעדים . מהיר , מלא תנופה , חד . וגם נעדר בנימתו כל רמז לרוסיה של המאה התשע – עשרה . אדווין דנבי כתב , " המחווה הבסיסית של Agon הייתה הסתערות מלאת כנות ומהירה , כמו הפעילות של אתלטים אולימפיים , והייתה בו גם איכות מגושמת וחסרת דאגות , כמו החן של בני הטיפש – עשרה המקומיים . ” עם זאת , בשעה שהמוזיקה של סטרווינסקי ערכה מחווה לתבניות המחול מתקופתו של באך , הצעדים של בלנשין ציטטו גם אותם וגם את עקרונות הבלט הרוסי של סוף המאה התשע – עשרה . ה " דיסוננס ” ששימש את שניהם מניח מראש שאוזנינו הורגלו כבר בהרמוניה . " הדיסוננס...  To the book