[א] יצירת העצמי

בסוף שנות השלושים כבר ידעו לא מעט אנשים באמריקה איך נראה רקדן " מודרני ” , אפילו אם טרם ראו בפועל רקדן כזה . הצמד הגרמני הרלד קרויצברג ואיבון גיאורגי הופיע בערים אמריקאיות שונות בשנים . 1930 - 1929 הרקדנים האמריקאים יוצאי דנישון – דוריס המפרי , צ׳רלס ויידמן ומרתה גרהם – החלו מופיעים ברחבי המדינה עם הקבוצות שלהם עם יצירות בלתי אקזוטיות במובהק . ובדצמבר 1930 חצתה את האוקיינוס האטלנטי מרי ויגמן , הפרשנית המובילה של מחול ההבעה הגרמני ( Ausdrucktanz ) והמורה של קרויצברג ושל גיאורגי , ופתחה במסע הופעות סולו בארצות הברית שזכה לפרסום ניכר . חרף הכריזמה של ויידמן ושל קרויצברג , הדימוי של הרקדן המודרני שנחקק בדמיון הציבור היה לרוב נשי – אישה גרומה , יחפת רגליים , שהשמלה הארוכה והצמודה שלה צמצמה את הרמות הרגליים הגבוהות בסגנון הבלט ועיצבה את הגוף שלה כמחווה סוערת יחידה , תוקפנית בדינמיקה שלה , מזותת בעיצוב שלה . ייתכן שהסטריאוטיפ הזה התגבש בעקבות דיווחי העיתונות העוינים והמפורטים וההלצות השגורות שרדפו את הרקדנים המודרניים בשנות השלושים , כדוגמת הבדיחה שאם גרהם תיכנס להריון היא תלד קובייה . בגרסת ...  To the book