[א] צעיפי שלומית

שלרוסיה העתיקה שמוצגת בה ולאקזוטיקה של ציפור האש המקורית – תמרה קרסבינה בתלבושת החרוזים והנוצות שלה – היו הדים ברורים למזרח . ) הבלטים הללו – שחוברו כולם בין השנים , 1913 - 1909 ושהצטרפו ותרמו למסורת גדושה כבר יחסית של יצירות לבמות התיאטרון והוודוויל – הביאו את הדקדנס של קץ המאה לבמות הבלט של המאה העשרים עם דימויים אפופי מוות ובוטים מינית יותר משהקהל של המאה התשע – עשרה היה מסכים לקבל . יותר מכל שאר הבלטים של פוקין , אפשרו לו יצירות אלו להפוך את הבלט מאמנות שלעולם אינה סוטה מהקנון האקדמי לאמנות שמשתנה ומתרחבת בהתאם לצרכים של התמות שלה . שוכני המזרח המסתורי לא נעלו נעלי פוינט , ופלג הגוף העליון שלהם היה יכול להיות גמיש ככל שנדרש , התאוות המיניות שלהם גרמו להם לרוב להתמתח על כריות , ולא לצעוד על הבמה בכפות רגליים ב - . turnout אפילו עלמה חסודה כמו טה – הור בק ל א ו פ ט ר ה הציגה גמישות חושנית . מבחינת פוקין ייצגו תרחישים אלו , שפותחו עם עמיתיו ליצירה , עולמות אסתטיים הממתינים לכיבושם . פוקין היה בערך בן גילה של איזדורה דנקן – היא מבוגרת ממנו בשלוש שנים – והוא העריץ אותה ביותר . אולם בגלל...  To the book