|
|
הרחק הרחק , אל עומק מאות בשנים , נשלחת הרוח שלנו כשאיזדורה דנקן רוקדת . בחזרה לבוקרו הראשון של העולם , אז מצאה לה גדולת הנשמה ביטוי חופשי בגוף , אז תאם קצב התנועה את קצב הצליל , אז היו תנועות הגוף האנושי מאוחדות עם הרוח ועם הים , אז היו מחוותיה של זרוע אישה כפריחת עלי כותרת שושן , ודריכת כף רגלה באדמת העשב כצניחתו של עלה אל הקרקע . איזדורה דנקן העניקה השראה להרבה קטעי פרוזה נלהבים כאלה מאת המעריצים של זמנה . מאז תחילת הקריירה שלה , בסביבות חילופי המאה , ועד למותה בתאונת דרכים משונה ב – , 1927 מי שחזה בה רוקדת כמעט לא התעניין בכתיבה על מעשיה בפועל , אלא בעיקר בתיאור תגובותיו המצועצעות לכך . עם זאת , אף על פי שהיא הציגה ארץ פלאות משכרת , בראה אותה אישה אמריקאית דימוי עדכני לרקדנית הבמה . לא וירטואוזית בעלת רגלי פלדה המבצעת פירואטים מהירים ולא פתיינית בתולית למראה או נימפה חסרת גוף , כי אם אישה שרוחה אצילית ונועזת , אך גם רבת גמישות , החופשיה להשתמש בדמיונה ובגופה כפי רצונה . אמנים בתחומים אחרים נדהמו מהתעוזה שלה : חדשנים של תיאטרון , כדוגמת אדוארד גורדון קרייג , קונסטנטין סטניסלבסקי ואלי...
To the book |
|
|