[ב] גבורה בהרמון

היא אולי הייתה פרסייה , או שמא הודית או ערבייה . אולם סביר להניח שהייתה משועבדת לגבר כלשהו – דיירת בהרמונו של הפאשה או רקדנית מקדש הכפופה לגחמותיו של הכוהן הגדול – היא נאבקה ברוב גבורה על תומתה ועל זכותה לבחור בן זוג . וכשכל מזימותיה ומאבקיה עלו בתוהו – שימש לה מותה כלי נשק עליון ועמדת מיקוח . מלאת חיים , עם יופי פרובוקטיבי דיו לסכן את תומתה , היא השיגה בסוף לרוב את מבוקשה – לא רק נישואים לאהוב שלה ( או , אם כלו כל הקצים – התאחדות איתו לאחר המוות , ברגע מהמם של התעלות ) , אלא גם כיבוש לבבות צופיה . בין שהייתה אחת מנשות הסולטן ( kadine ) או רקדנית מקדש ( , ( bayad è re תמיד נעלה נעלי בד רכות מעוטרות בתחרה ורקדה על קצות האצבעות . היא לבשה שמלה ארוכה שהוצרה במותניים ומחוך שחשף את החזה ואת הכתפיים שלה . כי למרות כל מה שהתיימרה להיות , היא הייתה בראש ובראשונה בלרינה של המאה התשע – עשרה – בת דודתה הנגישה יותר של הסילפידה . היא שוטטה בעולמות הבלט – ממלכה של טקסיות , של מותרות , של מסתורין , של מנהגים ברבריים ושל נשים נחשקות . עם הופעת הרומנטיקה פנו הכוריאוגרפים ומחברי הליבריות של הבלט , בדומה...  To the book