ב – 2 בנובמבר 1898 נתקבלה המשלחת הציונית בראשות הרצל אצל הקיסר הגרמני בירושלים , וב – 2 בנובמבר 1917 ניתנה הצהרת בלפור לעם ישראל . מיד לאחר הקונגרס השני נסע הרצל בהזמנת הקיסר הגרמני וילהלם השני לארץ – ישראל . לכאורה , לא היה הרצל אמור להיות אורח רצוי אצל רובם הגדול של תושבי הארץ : מצד השלטונות התורכיים לא היתה צפויה קבלת פנים חמה , שהרי הם דיכאו באכזריות כל יוזמה להתעוררות לאומית ברחבי האימפריה העות ' מאנית . לתושבים הערבים בוודאי לא היתה סיבה לשמוח לקראת ביקור הרצל . היהודים החרדים בארץ – ישראל התנגדו להרצל , כמו שהתנגדו לו היהודים החרדים באירופה . גם לתושביה היהודים הלא חרדים של הארץ היו סיבות טובות לחשוש מביקורו של הרצל ; הן בגלל המדיניות התורכית , שדיכאה התארגנויות על בסיס לאומי , והן בגלל מדיניות פקידי הברון רוטשילד שהתנגדו לציונות המדינית . קבלת הפנים להרצל היתה צפויה אפוא להיות קרירה ואולי עוינת , ואולם בפועל , תגובת תושבי ארץ – ישראל להרצל בזמן הביקור הפתיעה לחיוב , וכאשר הגיע לארץ – ישראל הוא התקבל בכבוד ובהערצה למרות הסכנה שבדבר . העדויות שיובאו להלן יצביעו על כך שגם כאן התקב...
To the book