|
|
מדוע לעצור דווקא בשעה אחת ? מדוע איננו יכולים לצרף שעה לעוד שעה ועוד שעה כך שהמסגרת שלנו תהיה בחינה עצמית על יום שלם ? בכל סיטואציה אנחנו יכולים לחיות באחד משלושה ממדים : בעבר , בהווה או בעתיד . כאשר אנחנו מחליטים להיות אומללים בישיבה משעממת , אנחנו עושים אחד משני דברים , שניהם רעים : . 1 שוקעים בעבר וזוכרים בצער ובתסכול את הישיבות המשעממות הקודמות שנכחנו בהן ; או . 2 חושבים על העתיד ועוברים את הישיבה בחוסר סבלנות ומצפים בכליון עיניים לכל דבר אחר שיבוא אחריה . כאשר אנחנו יודעים שאנו עתידים להיבחן — גם אם זאת רק העמדת פנים — אנו מאלצים את עצמנו לחיות בהווה . אנחנו נהיים ערניים ומודעים למתרחש , ושמים לב להתנהגותנו ולהתנהגותם של אחרים , מפני שאנו חשים שבעתיד הקרוב מאוד נצטרך לתת דין וחשבון על מעשינו . ההווה הוא המקום האידיאלי להיות בו . ההווה הוא המקום שבו אנחנו הופכים את עצמנו לגרסאות משופרות של עצמנו . אי אפשר לעשות זאת בעבר , מפני שהוא כבר מאחורינו . אי אפשר לעשות זאת בעתיד , מפני שהוא קיים רק במחשבתנו ( ואף אחד מן האנשים שחשובים לנו עדיין לא הגיע אליו ) . אפשר לעשות זאת אך ורק בהווה ....
To the book |
|
|