הקדמה

ידידי פיל החליק במדרגות היורדות למרתף ביתו וחטף מכה חזקה בראש . במשך כמה דקות הוא שכב על הרצפה , הרגיש עקצוצים בכתפיים ובזרועות וחשב שהוא משותק . מכיוון שלא היה יציב מספיק כדי לעמוד על הרגליים , נשען פיל על קיר והעריך את הנזק . העקצוצים ברגליו ובזרועותיו פירושם שעדיין יש לו תחושה . זה טוב . הוא הרגיש הלמות בראש ובצוואר ושם לב שדם זב על גבו מראשו הפצוע . הוא ידע שעליו לנסוע לחדר מיון כדי שינקו את הפצע ויבדקו אם לא שבר עצמות ואם אין לו דימומים פנימיים . הוא ידע גם שמצבו אינו מאפשר לו לנהוג לשם בעצמו . זה היה בוקר יום ראשון . אשתו ובניו הבוגרים של פיל לא היו בבית . הוא היה לבדו בביתו השקט בפרוורים . הוא שלף מכיסו את הטלפון הסלולרי שלו כדי להזעיק עזרה , אבל כאשר עבר על רשימת השמות בטלפון התחוור לו שלא היה לו בסביבה אפילו חבר אחד שהוא חש בנוח להתקשר אליו בשעת חירום . הוא מעולם לא התאמץ להכיר את השכנים . הוא לא רצה להתקשר לשירותי החירום מפני שלא שכב מבוסס בדם ולא עבר התקף לב , ולכן החליט לחפש את מספר הטלפון של זוג שכנים בגיל העמידה שגרו במרחק כמה בתים ממנו . אישה בשם קיי ענתה לו . הוא הסביר ...  To the book