סוף המסע הקבוצתי, המשך המסע האישי

ח משת המשתתפים בסדנה עברו מסע נפשי גופני שנמשך כחמישה חודשים . נפגשנו פעם בשבוע לפגישות שנמשכו כשעתיים . בימים שבין הפגישות הם נדרשו לבצע תרגילים ולפעול לטובת השינוי שביקשו ליצור בחייהם : לסבול פחות מחרדה ולממש את ההזדמנות שעוררה אותה מלכתחילה . תחילתו של המסע היתה בהטמעת כמה רעיונות ביחס לחרדה : חרדה היא תגובה נורמלית למשהו שנתפס כמאיים גם כשהוא איננו בבחינת סכנה ממשית ומוחשית . החרדה מייסרת ומתישה את הנשמה , אך אינה מסוכנת לגוף ולא גורמת לו נזק ממשי ומיידי . לגל חרדה יש דפוס צפוי ומשך פעולה קצוב ומוגבל של פחות משעה , אם לא נעשו במהלכו פעולות הרגעה . היחשפות למלוא גל החרדה מלמדת שהחרדה דועכת מאליה , ואינה נהפכת למשהו קטסטרופלי ומסוכן כמו מוות או שיגעון . לכן הטיפול בחרדה דורש מהאדם להימנע מניסיונות הירגעות . אלה עלולים לחזק באופן עקיף את האמונה שהחרדה מובילה לאסון . הטמעת הרעיונות הללו הכשירה את הקרקע לביצוע תרגילי התיידדות עם כל מרכיבי החרדה : עם הסימפטומים הגופניים של החרדה , עם התסריטים , הדימויים והמחשבות המאיימים הקשורים לחרדה , ועם המצבים הממשיים שמעוררים חרדה . ככל שהמשתתפים תר...  To the book