" ימים רבים מדי אצל הבדידות ישבתי ושכחתי את השתיקה . " פרידריך ניטשה " נ ותרו שתי פגישות אחרונות , " הכריזה נועה בחיוך רחב לאחר שכולנו התיישבנו בכורסאות . " והצלחת לתרגל ? " שאל אותה ארז ועלמה התערבה , " אני אספר . נפגשנו והלכנו לשדרה מול שתי פיצוציות מוארות . נועה נכנסה לראשונה וביקשה מאה גרם גרעינים שחורים , ומיד ביקשה מהמוכר שיחליף את הגרעינים בבוטנים , ואחר כך לאגוזי קשיו , ואז התחרטה וביקשה חטיף בוטנים , החזירה את החטיף וביקשה את הכסף בחזרה , למרות שעדיין לא שילמה . המוכר הצעיר לא כעס ולא התעצבן וכשאמרנו לו שאנחנו בתרגיל , הוא צחק ונתן לנועה חטיף בוטנים בחינם , וגירש אותנו בכאילו . " " היית צריכה לתרגל דחייה עם מוכר מכוניות , " העיר ארז לקול צחוקנו . לאחר ששככו קולות הצחוק המשיכה עלמה , " למדנו את הלקח לא לספר שאנחנו בתרגיל ומשם המשכנו לפיצוצייה של ערס מבוגר ועצבני שקלט את הנודניקיות של נועה וזרק לה בפרצוף , ' תעופי מפה , יה זקנה מכוערת . ' נועה פרצה בצחוק , טפחה על ישבנה והמשכנו לבר השכונתי שהיה כמעט ריק בגלל השעה המוקדמת . נועה ניגשה לבחור שישב לבד על הבר וביקשה שיזמין אותה למשק...
To the book