|
|
כעס הוא דרך קלה לעורר תחושות של להט וכוח . טים קריידר מסכם במומחיות חלק מהכעס המשוחרר הזה בספרו We Learn Nothing ( אנחנו לא לומדים שום דבר ) : " כל כך הרבה מכתבים לעורך והערות באינטרנט מתאפיינים באותה נימה של הצטדקות מתענגת : אלה אנשים שרק מחפשים משהו להיעלב ממנו , והנה הם מצאו אותו . " איך עוד אפשר להסביר את " מלחמת הבייקון " שאירעה לא מכבר בסן פרנסיסקו ? " בייקון בייקון " היא מסעדה פופולרית שמגישה מנות כגון זרי בייקון ( למען האמת , פשוט הרבה בייקון ) ובייקון עם קרמל ותירס . היא מוכרת חולצות ( שכמעט תמיד אין במלאי ) עם הכיתוב , " אכלו אותי בבייקון " . מחלקת התברואה של סן פרנסיסקו סגרה את המוסד לכמה שבועות לאחר שכמה תושבים מקומיים התלוננו על הריח . מתברר שאף שלבייקון מתבשל ריח מצוין , לכמה מהשאריות יש ריח של קרטון רטוב — או גרוע מכך . מערכה קהילתית המוחה על הסגירה החלה ברוח טובה ובשורות מחץ חביבות , והידרדרה לכדי איומים על השכנים שהתלוננו . תחושת האחדות והשייכות שאנשים משתוקקים לה , אשר לא אחת צומחת מתוך אהבה למותג , הופגנה כאן במלואה . וכך גם כוחו של הכעס לחבר בין אנשים . ( " בייקון ב...
To the book |
|
|