פרק שישי אתן חייבות לעצמכן

'''''''''''''''''''''''' ' כשהתחלתי ללמוד אצל ברברה סטני , היא דיברה על הצורך להבהיר לאן הולך כספנו כל חודש ואז לקצץ קצת בהוצאותינו כדי שיישאר לנו יותר כסף . פשוט שנאתי את הרעיון . לא רציתי לקפח את עצמי . לא רציתי לקצץ . לא רציתי לתקצב . הייתי התגלמות הנערה המתבגרת , הרוקעת ברגליה בדרכה לחדרה וטורקת את הדלת מאחוריה . התנגדתי לכך בכל מאודי . הבנתי את חשיבות הרעיון והוא נשמע סביר מבחינה הגיונית , אבל היה בי משהו שמנע ממני לפעול . נוסף להארה שחוויתי כשכתבתי ביומן בזמן הטיסה , התווסף עוד נדבך להתבגרותי בתחום התקצוב במהלך שיחת טלפון עם יועצת פיננסית נהדרת ששמה ג ' ניס גולדמן . היא לא עזבה את הטלפון ועברה איתי על כל דפי החשבון שלי כדי להבהיר כמה יש לי וכמה אני חייבת - כמו שעשינו בפרק הקודם . זה היה כל כך מפחיד , אבל כשהיא היתה בצד השני של הקו יכולתי לגייס את האומץ להבהיר את העניינים . אחר כך היא דרשה ממני לעבור על הוצאותי ולחלק אותן לקטגוריות . לחלק מהקוראות זה ייראה כמו דבר בסיסי מאוד , אבל אני באמת הייתי בכיתת החלשים . לכן אני מרגישה שאני יכולה ללמד את החומר הזה , כי אני לא מחוננת באופן טב...  To the book