|
|
''''''''''''''''' ' הייתי סטודנטית שנה א ' בקולג ' . התחלתי להתרגל לגור מחוץ לבית בפעם הראשונה , להיות אחראית לרוב ההוצאות שלי וכולי . הקמתי את עסק ה - USANA שלי באותה שנה , והזרעים שזרעתי במהלך הקיץ החלו סוף - סוף לנבוט . כפי שאמרתי , הכנסתי היתה מעל הממוצע יחסית לבחורה בת , 18 ובתוך זמן קצר גם הוצאותי היו מעל הממוצע , אז לא נשאר כמעט כלום בסוף החודש . אמא שלי תמיד הזכירה לי לשבת עם יועץ ההשקעות שלנו בפורטלנד בחופשות מהקולג ' , אבל הרעיון שאשב איתו במשרד עץ המהגוני שלו ואאמץ את מוחי בשאלה על מה הוא מדבר , לעזאזל , ומה הקשר בין הספרות על טופס תוכנית הפנסיה שעמם אותי עד מוות . אז לא הלכתי . כפי שאתן יודעות , אחרי שעברתי לניו יורק הידרדר מעט מצבי הפיננסי . אחרי קצת יותר משנה שבה אפשרתי לחשבונות האשראי שלי לעלות טיפין טיפין בכל חודש , התחלתי להרגיש בושה . המשכתי לשלם מה שיכולתי , אבל מעבר לכך לא שמתי לב כמה אני מבזבזת . התחלתי גם להשתמש בכרטיס החיוב שלי במקום בכרטיס האשראי . חשבתי שאם אשתמש רק * התשלומים בכרטיס חיוב מחויבים בחשבון הבנק של בעל הכרטיס ביום השימוש בכרטיס החיוב לא אוכל לבזבז ...
To the book |
|
|