|
|
ב 30 במאי 2002 הכריזה האומה האפריקאית זמביה על משבר מזון . גם לפני האסון היתה המדינה במצב רע . היא היתה שקועה בעוני כרוני שבו הכנסה משפחתית שנתית אופיינית היתה 395 דולר לשנה , ואחד מכל עשרה תינוקות מת זמן קצר לאחר הלידה . אבל בשנת 2002 הידרדר המצב לחלוטין . העונה הגשומה , שבדרך כלל מתחילה בנובמבר ונמשכת עד אפריל , נפסקה באופן פתאומי באמצע ינואר . אלפי דונמים של יבולים שנשתלו בסתיו הקודם התייבשו ונבלו . באמצע האביב , כשעתודות המזון של המדינה הלכו ואזלו , נאלצו תושבי זמביה להרתיח שורשי בר רעילים למשך שמונה שעות כדי שיהיו אכילים , ואף נאלצו להרוג פילים מוגנים כדי לאכול את בשרם . למרות האמצעים הנואשים , שלושה מיליון מתושבי המדינה היו על סף רעב כשהכריז הנשיא לוי מוואנוואסה על משבר מזון ומצב חירום לאומי . אחרי הכרזת מצב החירום התחיל המצב להיראות מבטיח יותר , כשהעולם בא במהירות לעזרתה של זמביה . בתוך כמה שבועות שלחה ארצות הברית 35 אלף טונות של מזון לאומה השרויה במצוקה , מספיק כדי לקיים את האוכלוסייה עד עונת הקציר הבאה . חלק גדול מהמזון נמסר כתרומה של חקלאים אמריקאים , שלכמה מהם נותרו עודפים...
To the book |
|
|