שיחה עם אהד פישוף

[ 2016 ] אנחנו יושבים בסוזנה , המלווה הלא – רשמית של נהרין , של הרקדנים , שלי , שנים רבות מתחת לעץ הפיקוס הענק , המצל . אהד פישוף עובד עם אוהד זמן רב , כיועץ , מוזיקאי , חבר , מורה לגאגא . השיחה איתו מרתקת . השיחה אינה נפתחת בהתחלה , כי איך אפשר למצוא את הרגע הראשון ? אז מתחילים , כמו בריקוד , כאן ועכשיו . ומתוך השיחה הערבה , מבליחות כמה תובנות . כמו הקשר המוחלט של אוהד למחול . פישוף : אוהד נהרין לא יכול לשמוח בלי לרקוד . אני מותירה הרבה אוויר סביב המשפט הזה . כדי לבחון למשל אם אפשר בכלל לשמוח בלי לרקוד . חושבת על הקפיצות הפראיות של הזוכים בפרס כלשהו ; חושבת על הכרכורים ועל החיבוקים כשמקבלים בשורה טובה ; חושבת על ילדים , על עצמי . וההמשך מתבקש , משום שלפעמים אין הרבה סיבות לשמחה , ומשום שהמינון שלה בעבודות של נהרין מדויק , ומשום שהאימה קיימת , ומדי פעם היא מציצה מתוך הסדקים שבשמחה . פישוף : הריקוד הוא היכולת לספק את הנוגדן לאנטרופיה , התמודדות עם החידלון . השמחה אצל נהרין לפני הכול – היא הישרדות . ולכן , ההוראה הבסיסית של הגאגא , שיטת התנועה שאוהד מפתח ושמובילה ליצירות , היא להיות מחוב...  To the book