מקס

[ 2007 ] מקס זה המקסימום של הכלום אני צופה במקס ולא רואה ריקוד , מלבד ההתחלה שהיא מן טנגו דומם , סיפור זוגיות בכמה תנועות מעלה מטה , פשוטות , טעונות . בשיחה שלי עם אוהד בקפה סוזנה , אנחנו חולקים פלאפל עם טחינה ותה צמחים . אוהד : מקס זה המקסימום של הכלום . בגלל שכתבתי את המוזיקה התחייבתי לקצב , להרמוניה . המוזיקה מסמנת זמן ומפעילה אותו . הרקדנים , עם אוזניות סמויות , שומעים בעיקר ספירות שהקהל לא שומע . יש לעבודה עולם – יוניברס – שיכול להתקשר עם נקודת מבט . במקס יש רק יוניברס , רק עולם , ואין נקודת מבט . גבי : ולכן אני לא יכולה לדעת מה יש במקס , עולם של ספירות , הקשור למקום ולאווירה לא מוכרים . אוהד : זו העבודה היחידה שכל המוזיקה היא של מקסים ואראט . גבי : אני מבקשת לדעת פרטים על מקסים ואראט . אוהד : אין לו דרכון . הוא נולד על אונייה , אמו בדרנית על אונייה , והוא חסר לאום . בגיל שמונה – עשרה המשיך להיות ללא לאום ולא קיבל אזרחות עד היום . הוא מנגן על כל מיני כלים . למקסים אין איפה להיות . הוא שבר חלון של אוטו בחנייה . רצו פרטים שלו . אולי הוא קיווה שיהיה לו איפה להיות . אוהד מדבר עליו בלי...  To the book