שלוש

[ פברואר 2005 ] גם הגוף יכול להיות נוף אחרי שנים של יצירות מרהיבות , מלאות זיקוקים של תלבושות ורעיונות פרועים ומוזיקה חיה וחיבורים של טקסט ועוצמה של גוף הנראה כאילו נהדף מבפנים ומבחוץ לכל הכיוונים גם יחד , המחול של נהרין הולך ונעשה מופשט . ללא סיפור נראה לעין , ללא חילופים דרמטיים של תאורה או של סאונד , המחול הולך ומתעדן , והעושר התנועתי מתעצם . בשלוש יש חומר שהיה מספק כמה יוצרים לכמה עבודות . העבודה הראשונה מתחילה עם הרקדן יושיפומי אינאו לבדו בקדמת הבמה . גם התאורה הפעם ללא פעלולים . האור רך , בהיר , שוטף את במה . ליושיפומי , מוותיקי הלהקה ומי ששימש גם מנהל אמנותי שותף , יש נוכחות ייחודית . בריקודו , בדיוק ובאצילות של תנועותיו , הנראות כאילו הן חצובות באוויר – יש משקל ומשמעות לכל מחווה , גם קטנטנה , של גופו , של ראשו , של כפות ידיו . במחול הזה נדמה שהוא מבין גם את מה שנסתר מאיתנו , יש משמעות או כוונה במה שנראה לנו עלום , ודי באמון שהוא מעורר כדי לחבור לו למסע המצפה לנו . ריקוד שקט נפרץ פתאום בהטחת כף רגל כבדה ברצפה , כף יד פשוטה הופכת לרגע לאגרוף . וריאציות גולדברג , המושמעות עם הריקו...  To the book