הגילוי של הגוף הרהוט

על מנת לפתח טכניקה יעילה במיוחד לביטוי של שפת המחול החדשה , מוכרחה עבודת הרקדן לכלול , לדעתה של ויגמן , שני תחומי אימון רחבים : הראשון הוא חקירה שיטתית של המבע בתור אחזור ושינוי ( retrieval and transformation ) של דחפים מהתת – מודע , לשם העברתם של רגשות שברוח לגשמיות המודעת . בו זמנית , מזהה ויגמן גם צורך לפתח את " תפקיד הרקדן " , בניסוחה , באמצעות הכשרתו הפיזית של הגוף לשמש כלי רהוט להצגה של מצבים מטאפיזיים כאלה . מרי ויגמן החזיקה בתפיסה שהכשרת המחול אמורה להוביל לשחרור הרקדן באמצעות תהליך של גילוי אישי . היא מעולם לא קידדה כשיטה את הטכניקה שלה , אך היא הציגה בשיעוריה מבנה ברור לחקירות כאלה . היא הבהירה שאין לה כל עניין ליצור " עותקים קטנים של מרי ויגמן " . מבחינתה , המטרה של הכשרת המחול היא פיתוח הגוף ככלי גמיש ואישי ביותר לתקשורת . היא מונה שלושה שלבים בהתפתחות הרקדן : – שלב ראשון : לדעתה של ויגמן , מתפתח שלב זה אך ורק מתוך תשוקה למבע . תשוקה זו אינה כפופה לתוכן או לצורה , אלא מונעת בידי המבע לשם עצמו . היא מזהה " קהות , כאוס , אובדן רסן , התרגשות והתלהבות הכרוכים במודעות [ החדשה ] ...  To the book