הסולו כחותם אישי: ריקוד המכשפה

אצל כל כוריאוגרף אפשר למצוא יצירה אחת הנושאת את חותמו הייחודי במהלך הזמן . יצירה זו מחוברת לאחר שזהותו הטכנית והאמנותית של האמן הגיעה לשיא התפתחותה , אולם היא אינה בהכרח עבודתו האחרונה . למעשה , סביר להניח שהכוריאוגרף ימשיך לפתח את הרעיונות ואת הערכים האמנותיים שלו וגם להעביר אותם לאחרים . " עבודת החותם " שברצוני להגדיר כאן , היא יצירה הנובעת ממאמץ אישי , מההבנה שהחוויה האנושית האישית יכולה להתבטא בריקוד שחובר בצורה מחושבת ומוקפדת , מכיוון שהאמונות והרעיונות הגלומים בו המתינו שנים רבות ללבוש את צורתן המוגמרת . מן הסתם דרושים לשם כך גם הבגרות שנובעת מניסיון חיים והביטחון העצמי שנובע מרכישת מערך המיומנויות שמגדיר את משלח היד . ר י ק ו ד ה מ כ ש פ ה של ויגמן הוא ריקוד כזה . המקור מ – 1914 היה הריקוד הראשון שחיברה כשעוד הייתה תלמידה של רודולף פון לאבאן . מה שהיא מתארת בתור ה " סערה " העמוקה ביותר בקרבה הוגשם בצורה מחולית , ופתח כך פתח למבע האמנותי האישי שלה ולגילוי של כיוון מוגדר בחייה המקצועיים . הציפיות החברתיות ממנה להינשא ולאמץ זהות של עקרת בית נפסלו בידיה עם התגבשות תפיסתה העצמית כרקד...  To the book