|
|
להומור כידוע פנים רבים , חלקם קומיים ומצחיקים , וחלקם רואים שחורות ומבקרים , עצובים ומלינים . אנרי ברגסון טוען ביסוד דיונו על משמעות ההומור כי " אין קומי אלא בדברים שהם אנושיים על פי מהותם " , והוא מדגים זאת על ידי הבאת דוגמאות הקשורות לחברה האנושית , למשל צחוק למראה תמונת נוף אנושי , או חפץ שעוצב על ידי בני אדם , או בעל חיים המעורר דמיון להבעה אנושית . בדומה טוען אריה סובר כי ההומור הוא כלי תקשורת חיוני בקיומה של החברה האנושית בכך שהוא עוזר לה להגדיר " את גבולות הנורמות שלה " ומאפשר לה להעביר מסרים בין חברי הקהילה , מסייע לגיבושה של החברה ומשמש מסד לשמירה על שפיות דעתו של היחיד . כתנאי למצב הקומי , המעורר צחוק בלב כל איש , ברגסון מציין את " חוסר הרגישות המלווה את הצחוק " . נראה שחוסר רגישות , שמאופיין בחוסר אמפתיה לאחר , עשוי לאפשר את יצירתם של מצבים מורכבים , שאמנם מושתתים על הומור אך גם נושאים בחובם , בגלוי או באופן חתרני , שכבות נוספות , אירוניות או לעגניות וסטיריות . כלומר , בסיטואציות הומוריסטיות עשוי להימצא גם מאפיין לעגני , שנועד לבטא עמדה ביקורתית ביחס לתופעה חברתית . בפרק זה ...
To the book |
|
|