פתח דבר

שעת בוקר . פסעתי בפארק הנושק לביתנו עם בני הפעוט הנם את שנתו בעגלת התינוק . לנגד עיניי נגלה נוף מדשאות מרהיב . מעל גבעה גבוהה ניבט אליי פסל לבן רחב יריעה . הריחות שנשאה עמה הרוח מצמחי הגן העוטף את הסביבה הפיסולית השוו למקום אופי הרמוני ועוטף במיוחד . שם , בין עצי הזית המצלים , ישבנו מדי יום , בני ואני , מרוכזים במשחק הדדי ובקשר המיוחד רק לנו . עיניו הגדולות והבהירות עקבו אחר תנועות ידיי , וחיוך היה נסוך על פניו למשמע השיר האהוב עליו . כך , מדי יום חוויתי עמו רגעים קטנים של קשר , שהשרו בי תחושות הנאה וסיפוק . לידת בני הבכור נתפסה בעיניי כאירוע מופלא , המלווה ברגשות בעוצמה שלא חוויתי עד אז . עם הולדתו החלטתי לצאת לחופשה מהעבודה החינוכית שעסקתי בה . ביקשתי לחוות את ההורות במלואה , על החוויות הקטנות והגדולות הטמונות בה , ללא מטרדים חיצוניים והסחות דעת . כל שלב בהתפתחותו לווה בהתרגשות שנבעה מהתהוות של קשר הדדי , תחושת קרבה ואינטימיות מיוחדת . " המילה הראשונה " , " הצעד הראשון " וגינוני החיבה שלו העצימו בי את חוויית ההורות ואת הוקרת הטוב . רגעים מיוחדים אלו וחוויות עשירות ומצטברות של קשר הדד...  To the book