|
|
בפרק 8 עסקנו בניתוח דרשות העוסקות במיתוס השכינה הנפולה במחשבתו של בעל תיקוני הזוהר , ראינו את הדגש התאורגי החזק שהוא יוצק למיתוס זה ואת ניסיונותיו למקם קבוצת מצוות הקשורות ברגליים כמצוות המכוונות לתיקון מצבה הנפול של השכינה . בפרק השני עסקנו ביחידה סיפורית ובמסרים הייחודיים העולים ממנה להנכחת פגם השכינה בחייו של המקובל . כעת ברצוני לעבור להמשגה עקרונית של האסטרטגיות השונות העולות מדרשות אלה , תוך הרחבה והתייחסות ל׳דרכי התיקון׳ של בעל התיקונים גם בהקשרים אחרים בחיבור . מעיוננו בכתיבתו של בעל תיקוני הזוהר מסתמנות שתי אסטרטגיות מרכזיות בהתייחסות לשכינה הנפולה , החיגרת והסובלת בגלות , מבחינת סוג הפעילות הנדרש מן המקובל . האחת קשורה בהנכחת מצבה החסר והנפול ובהזדהות עמו , והאחרת דווקא בתיקונו , העמדתו או ריפויו . להלן אתייחס לדגמים הנובעים משתי גישות יסוד אלה : דגם האמפתיה והחיקוי , ודגם התיקון . שתי אסטרטגיות אלו מציבות את המקובל בתפקידים שונים – בראשונה הוא מתבקש לחקות את השכינה , כלומר להיות חיגר וצולע כמותה , ואילו בשנייה רגליו דווקא חזקות והן משמשות סעד לשכינה . לכאורה נראות אלו כדרכים ...
To the book |
|
|