אין להתעלם מן המשמעות הארוטית הנלווית לפעולתו של המקובל ביחס לשכינה . עולם הזכר נתפס בספרות הקבלית כקשור לעמידה וזקיפה , ואילו עולם הנקבה נתפס כשכיבה או כישיבה . 87 כאן , הכריעה ' בברוך׳ מכוונת לשכינה , ספירת מלכות , והזקיפה ׳בשם׳ מכוונת לשם יהו״ה , ספירת תפארת הזכרית . דימויי פעולה אלה מבטאים תפיסת דאינון אתמליין בקדמיתא מההוא חמר טב דמנטרא , וכד אינון אתמליין הא ברכאן משתכחי לגבה על ידא דחד דרגא דאיהו צדיק׳ , זוהר ח״ג מ ע״א . לפי הבנתי הזוהר מנסה להדגיש כי תמונת הנפילה מייצרת בעצמה את תמונת ההקמה של הנופל . כלומר בה עצמה כבר גלום הפוטנציאל התאורגי , כפי שטענו לעיל . ראו גם תיקוני הזוהר , תיקון ו ( שבסוף הספר ) קמג ע״ב . נציין כי פסוק זה ( שיר השירים ב , ה ) שבו קוראת השכינה לסמוך אותה , נתפס על ידי רבי עקיבא בזוהר מדרש הנעלם כשיא מרגש לשיר השירים כולו . ראו זוהר ח״א , מדרש הנעלם , צח ע״ב . השוו לתאוריה המופיעה בפירוש מחוג העיון להוראות תפילה אלה בתלמוד הבבלי : ורמן , ספר העיון , עמ׳ . 96 השוואת פרשנותו של בעל התיקונים להוראות התפילה של חכמים עם פרשנות למאמר זה בספרות חוג העיון מראה א...
To the book