המחזה תאטרלית – לדמותה הפרסונלית של השכינה

דמות אנושית . שימת דבריה של השכינה בפיה של רות , דמות ׳ממשית׳ ו׳היסטורית׳ , משווה לשכינה פעלתנות ופרסונליות . השכינה מצטיירת כדמות השוכבת לארץ ומבקשת את גאולתה , בתחנונים ובמבעי גוף הלקוחים מן העולם האנושי , וכך גוברת תפיסתה כישות מיתית בין העולם האלוהי לעולם האנושי . תיאור זה מנכיח את סיפור הגלות והגאולה כסיפור אנושי רב מבע ומעמיד את הדרמה האלוהית כמתקיימת ב׳מישור הכרתי כמו שאר הנמצאים׳ . בעבודתה על סצנת רות בגורן ציינה רות קרא איוונוב קניאל את בחירתו הדרשנית של בעל התיקונים , השונה מזו של גוף הזוהר ומתרחקת מן האישיות המקראית אל עבר עולם סימבולי . 51 לטענתה , לא רות שבגורן היא המעניינת את בעל התיקונים אלא כנסת ישראל השוכבת בעפר . נבקש לעמוד על קביעה זו מנקודת מבט הפוכה ומשלימה . לצד הפשטתה של הדמות המקראית הקונקרטית והפיכתה לסמל , יש להצביע על ההמחשה העוברת על דמותה ׳המופשטת׳ של השכינה , היא כנסת ישראל , אל עבר הקונקרטי . כנסת ישראל בדרשה זו מופיעה לא כמונח מופשט אלא כנתונה בהוויה אנושית ומתווכת דרך דמותה הפרטית המקראית של רות . על ידי כך מצליח בעל התיקונים להפקיעה מן העולם העליון הרח...  To the book