|
|
דבזמנא דאינון ישראל מלוכלכין בטנופין דשאר עמין , נשמתא דאיהי שכינתא אמרת : ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳ , וצלותא נפלת , הדא הוא דכתיב ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ . וכד נפלת שכיבת לעפרא בין רגלין , והא אוקמוהו ׳ותגל מרגלותיו ותשכב׳ . 1 תרגום : שבזמן שישראל מלוכלכים בטינופי שאר עמים , הנשמה שהיא השכינה אומרת : ( שיר השירים א , ו ) ׳אל תראוני שאני שחרחורת׳ , והתפילה נופלת , זה הוא שכתוב ( עמוס ה , ב ) ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ . וכאשר נופלת שוכבת לעפר בין רגליים , והרי העמידוהו : ( רות ג , ז ) ׳ותגל מרגלותיו ותשכב׳ . התמונה של נפילת השכינה מופיעה בזוהר , ובעיקר בתיקונים , כתמונת גלות יסודית . ראשית , נבקש לבחון את שורשיו של מיתוס זה : מהם מקורותיה של תמונת הנפילה , מה פשר הקישור של השכינה עם רגלי האל , 2 וכיצד נבנית דמות השכינה תוך התייחסות לרגליה הנפולות או הפגועות . בדברים הבאים נעקוב אחר שורשיה והקשריה השונים למן המקרא דרך פיתוחם במדרש ובקבלה המוקדמת ועד להשתקפות המיוחדת במינה שמקבלת תמונה זו בתיקוני הזוהר , ונבקש לעמוד על עיצובה המיתופואטי , התאורגי והמיסטי המיוחד בספרות זו . * פ...
To the book |
|
|