הגלות ואידאל הנדודים – מבט כללי

בחנו בשער זה את חידושיו של בעל התיקונים לרעיון התלמודי העתיק של גלות השכינה . בין התובנות העולות מניתוח דרשותיו עלתה תפיסה ייחודית של המרחב הגלותי כמרחב קדוש על ידי קישורו לקטופניות של השכינה בו . הפוטנציאל הטמון במצב הגלות התבלט על ידי הדגשת הספיות שבו , הן מבחינה היסטורית והן מבחינת קישורו ההדוק לדמותה הלימינלית של השכינה . בעקבות מרכזיותה של תמונת הציפור הנודדת ויחסי אם בנים ראינו כי הגלות נתפסת במחשבת בעל התיקונים כמרחב אימהי המאפשר צמיחה ולידה מחדש , המסייע בשיקום זהות דתית וקהילתית והיוצר היפוך מתודעת דחייה והשפלה לתודעת בניות ונבחרות . הגלות נתגלתה כמרחב וולונטרי ובמובן זה מעצים , הניכר בבחירה להצטרף לחיי נדודים ושותפות עם השכינה . שלל תובנות אלו על הגלות נתבררו שוב ושוב כקשורות בזיקה הדוקה לחתירתו של בעל התיקונים להעמדת דמותה של השכינה . הן משקפות את שאיפתו לפיתוח דמות אלוהית מלאה אשר זמינותה מייצרת תביעה לפעלתנות תאורגית ומשיחית . נוכחנו כי הגדרת החיבור כקן , כשהות משותפת עם השכינה במרחב הגלות , מציעה טריטוריה דתית רבת עצמה המחליפה את חוויית המקום הפיזית ומעצימה מבנים של כוח ב...  To the book