גלות – כינון הזהות מחדש

במחקריה על המקום הקדוש ועל ריטואלים של גלות תרמה ח׳ פדיה תרומה משמעותית להבנת הפנומנולוגיה של הגלות והנדודים , בהצביעה על הפוטנציאל הטמון בחיי הגלות להבניית העצמי המצוי במצב של ריסוק וערעור זהות : את המושגים ׳מולדת ו׳גלות׳ אפשר לקרוא בכמה רמות . ברמה הטריטוריאלית הפיזית , מולדת היא טריטוריה , וגלות היא אקס טריטוריה . ברמה הרוחנית , מולדת היא אוסף סימני זהות מנטאליים , דתיים ותרבותיים , וגלות היא פירוק מערכת הזהות . 8 מתוך פירוק זה מובנית פעולת ההליכה בגלות כך : ההליכה מהווה ׳יצירת מצבים מרוכזים של זיכרון ההתנתקות מן המקור האלוהי [ ... ] באופן דיאלקטי , מחזקת את הקשר למקור הבלעדי הטרנסצנדנטי . מסעות אלה הם למעשה מסעות מיסטיים הנושאים סממני חניכה אל הטראנסצנדנטי׳ . 9 על רקע הבנת הגלות כחוויה של השפלה , של תלישות ושל ערעור זהות חריף , ניתן לומר כי ההתלוות אל השכינה והנדודים עמה מסייעים בכינונה מחדש של הזהות הדתית . דבריו של בעל תיקוני הזוהר מדגישים כי הזהות בגלות נבנית מתוך יחס 7 ראו גם גולדרייך , בירורים , וראו גם בסיכום השער . 8 פדיה , הליכה וטקסי גלות , עמ׳ . 77 9 שם , עמ׳ . 119 לישות ...  To the book