המקובלים כנודדים עם השכינה – הגדרת נמעני החיבור

הדרשה המופיעה בהקדמת תיקוני הזוהר ושבה עיינו בתחילת הפרק פתחה בפנינו את פרשנותו הייחודית של בעל התיקונים למצוות שילוח הקן . ראינו את הבנתו אותה כמורה על שותפות בין המקובלים לבין השכינה בגלות , הקשורה הן לנדודים ממקום למקום והן למצוות שונות שבאמצעותן מכוננים המקובלים את הקשר עמה כבנים לאם . דרשה חשובה נוספת המתארת השתתפות זו בעונייה של השכינה ובנדודיה מופיעה בזוהר חדש תיקונים . גם כאן נוכל למצוא את דימוי הציפור הנקשר בפסוקי התשתית ׳כצפור נודדת מן קנה׳ ו׳גם צפור מצאה בית׳ . גם כאן עולה תפיסת גלות אשר האידאל שלה אינו ממוקד בהשבתה של השכינה אל הארץ , אלא בראש ובראשונה בשהייה אמפתית ומתקנת עמה בגלות . אך בשונה מדרשת ההקדמה , המעמידה את המטפוריקה הבסיסית של השכינה והמקובלים כציפור וגוזליה , כאן מתוארת שותפותם עמה באופן ראלי וקונקרטי , ללא כיסוי מטפורי . שותפות זו מתוארת באופן ישיר , כאשר הצו הקורא לנדודים עם השכינה מתואר בזמן הווה וממומש בפועל . לשילוחיה של השכינה מצטרפים כל הצדיקים , תלמידי החכמים ואנשי המידות , אבות האומה , הנשמות שבישיבה של מעלה והמלאכים השונים . כמוה הם מהלכים ממקום למקו...  To the book