מאפיינים פואטיים וסגנוניים

בעל התיקונים מעמיד תמונות רבות עצמה בכתיבתו . מהתבוננות בהן עולה כי למעשה כל תמונה כזו מורכבת מתמונות נוספות רבות . בעל התיקונים בונה תמונה תוך שהוא מטעין אותה תכנים שונים , שברי אסוציאציות והקשרים רבים מאוד . מבנה הדרשה מבטא לכאורה את פריצתו של זרם אסוציאציות חופשי 1 בעקבות תמונה יסודית המונחת בפתיחה . תמונות נוספות באות אחריה בשרשור של דמיון חופשי , הניצת לעתים בעקבות מילה בודדת אחת . הדרשות על הציפור הנודדת מדגימות היטב סגנון זה . הן מתאפיינות בגודש רב ובתמונות אסוציאטיביות הנשזרות זו בזו ויוצרות קלידוסקופ עשיר ורבגוני של דימויים . כפי שנראה , בתשתית הדרשות מצוי הדימוי לציפור נודדת שבספר משלי ( כז , ח ) : ׳כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו׳ . דימוי זה פותח פתח לשלל תמונות ציפור מקראיות , חז״ליות וזוהריות . בהמשך נוכל למצוא את הציפור הנודדת ארוגה בתמונת היונה של נוח , 2 בדימוי של כנסת ישראל ליונה בספרות חז״ל 3 ובמצוות שילוח הקן שבספר דברים . 4 היא נקשרת לדמויות מקראיות ששמן כשם ציפור , כגון יונה הנביא , 5 לסיפורי ציפור מופלאים שבספרות הרבנית 6 כמו גם לדרשות על המונח ׳קן׳ והקשריו ...  To the book